כהן ואח' נ' בע"מ

פסק דין

1.       ביום 24.12.12 הזמינו התובעים אצל הנתבעת סלון מדגם BOSS (להלן: "הסלון"), שמחירו עמד על 23,100 ₪, בתוספת 800 ₪ עבור הובלה. באותו מעמד שילמו התובעים לנתבעת מקדמה בסך 3,600 ₪ , ההזמנה הוגדרה כ"מיוחדת עבור הלקוח" ובמקום המיועד לזמן האספקה נכתב: "45-60 דחוף".

2.         לטענת התובעים, ביום 3.3.13, משחלפו למעלה מ- 60 ימים והסלון לא סופק, הם פנו אל אחד ששמו אורן – נציג הנתבעת אשר עמו סוכמו בשעתו פרטי העסקה (להלן: "אורן"). אותו אורן – כך טוענים התובעים – סיפר להם כי המפעל אליו הועברה הזמנת הסלון שרוי בקשיים והפסיק לעבוד עם הנתבעת וביקש מהם להמתין במשך 10 ימים נוספים "עד להגעת האוניה".

3.כבר בשלב זה – כך לטענתם - בקשו התובעים לבטל את העסקה ואולם לאחר שאורן ביקש מהם שימתינו עוד מעט, הם הסכימו אך התנו זאת בכך שיתרת התשלום בעבור הסלון תשולם על ידם רק לאחר שיוודאו כי הדגם שהוזמן על ידם, מתוצרת איטליה, הוא אכן הדגם שאותו הם יקבלו לידיהם. לטענתם אורן הסכים לתנאי זה והם החליטו להיענות לבקשתו ולהמתין עד ליום 18.3.13.

4. בהמשך, בתאריך 17.3.13, אמר להם אורן כי יוכל לתת תשובה סופית בנוגע למועד הגעת הסלון עד ליום 20.3.13, ואולם זמן קצר לאחר מכן הוא התקשר אליהם והודיע שבכפוף להפקדת סכום שך 19,500 ₪ לפקודת חברת "נורית בע"מ", הם יוכלו לראות את הסלון, במטולה.

5.התובעים, אשר לגרסתם הופתעו מתוכן הודעה זו עד מאוד, סרבו לעשות כן ומכאן תביעתם לחיוב הנתבעת בביטול העסקה, השבת המקדמה ששולמה על ידם בסך 3,600 ₪ ופיצוי בסך 3,400 ₪ נוספים בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם.

6.בכתב ההגנה שהוגש מטעם חברת "נורית יבוא ושיווק רהיטים בע"מ", המודה בכך שהיא המנהלת והמפעילה של חנות הרהיטים בה הוזמן הסלון, טוענת הנתבעת כי הסלון שהוזמן הותאם במיוחד לרצונם ולצרכיהם של התובעים וכי "זמן האספקה המשוער היה בין 45 ל- 60 ימי עסקים".

עוד טוענת הנתבעת כי למעשה עוד ביום 3.3.13 – בטרם חלפו 60 ימי עסקים - הגיע הסלון מנמל חיפה אל מחסני הנתבעת במטולה וכי באותו יום התקשר אליהם אורן והודיע להם שעליהם להסדיר את יתרת התשלום. בשלב זה – כך לגרסת הנתבעת - משדרשו התובעים לראות את הסלון בטרם יבוצע התשלום, נאמר להם כי יוכלו לראותו במחסנים שבמטולה, אלא שאז הם הגיעו אל חנות הנתבעת, הודיעו כי אין בכוונתם לנסוע למטולה ודרשו שהסלון יסופק ישירות אל החנות או אל ביתם.

לאחר שהוסבר להם כי בקשתם איננה עומדת בקנה אחד עם הסיכום לפיו היה עליהם לשלם את יתרת עלות הסלון "לפני אספקה בחנות במזומן" ונאמר להם כי יוכלו לראות את הסלון בחנות בנתניה אם ישלמו 800 ₪ בעד הובלתו לשם ממטולה, הודיעו התובעים כי אין בכוונתם לעשות כן בשלב מאוחר יותר הגישו תביעה זו לבית המשפט.

7.הנתבעת מוסיפה וטוענת כי למעשה מדובר בסלון שנרכש מחברת "נורית ייבוא ושיווק רהיטים בע"מ" ולא מ"סלוטי דיוואני" וכי מי הפר את ההסכם בין הצדדים הם התובעים דווקא.

8.לשם תמיכת טענותיה, הגישה הנתבעת לתיק בית המשפט מסמכים שיש בהם לטענתה כדי ללמד על כך שהסלון יצא במשלוח מאיטליה ביום 22.2.13 ועל כך שמשך ההפלגה ממקום יציאתו באיטליה לישראל הוא כ- 6-8 ימים.

9.לכך השיבו התובעים, בצדק, כי אין במסמכים אלה כדי ללמד משלוח הסלון נשוא העיסקה אל הנתבעת כמו גם על מועד הגעתו לישראל.

10.       לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, אני סבורה כי אופן התנהלות הנתבעת במקרה זה מצדיק את ביטול העסקה.

אכן, תקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עיסקה), התשע"א-2010 קובעת כח זכות הביטול לא תחול לגבי "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות", ואולם, במקרה זה – כך שוכנעתי, נהגה הנתבעת בתובעים בחוסר תום לב.

סעיף 12 לחוק החוזים, קובע כי:

(א)    במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.
(ב)       צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם

לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13, ו-14 לחוק

החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים. "